מצ"ב דברי יו"ר המחנה הממלכתי, השר בני גנץ בהצהרה הערב (ג') בקריה בתל אביב: "אין עוד מדינה שצעירים עולים על טיסה מחו"ל, עוזבים עסקים, משאירים משפחות של גיבורים מאחור, ומגיעים בתוך שעות לשדה הקרב".

בפתח דבריי אני רוצה להגיד תודה בשם כל עם ישראל למאות אלפי המילואימניקים שחלקם שוחררו וחלקם עדיין נמצאים בחזית ובעורף. אתם המילואימניקים ומשפחותיכם, ראויים להצדעה ותודה, ולצד זאת אתם ראויים שנדע לטפל בכם. שכל מה שתצטרכו מהמדינה – תקבלו. סדר העדיפויות הלאומי חייב להתחיל בזה. גם הערב, נחזק את החיילים וכוחות הביטחון, נחבק את הפצועים והמשפחות השכולות, ונזכור שגם אם נכונה לנו תקופה מאתגרת וארוכה, אנחנו לא חוזרים ל-6.10.

לצערי בימים האחרונים יש מי ששכחו זאת דווקא בהנהגה. שמנהלים שיח פלגני בכנסת. שהופכים את ישיבות הקבינט למופעי השתלחות בצבא. שמשווים את אולפני הטלוויזיה לאלו שרצחו את בנותינו ובנינו.

להיות מנהיג ציבור בעת משבר, זו אחריות גדולה. אני קורא לחברי כולם מכל צידי המפה הפוליטית, רגע לפני שמדברים – חישבו על הלוחמים ועל החטופים, חישבו לאן הגענו ולמה. אזרחי ישראל ראויים מאיתנו ליותר.

אנחנו פועלים בימים אלו להניע מתווה להשבת חטופינו. זו תוצאה של לחץ צבאי מתמשך, של עוצמתנו כחברה חפצת חיים ושל פעולות מדיניות שאנו נוקטים בהן, כולל מעורבות של משפחות החטופים היקרות והאמיצות.

כמה תעצומות נפש יש להן. השבת החטופים היא חלק בלתי נפרד מהניצחון ולא מחליפה את חובתנו להסיר את איום החמאס. אם נגיע למתווה – הוא יהיה שלב בדרך אל הניצחון.

בעת הזו, לא נכון לתת לאויבינו מידע ולהמציא קווים אדומים, ויש כאלו. גם לחבריי ולי. נשמור אותם לחדרים הסגורים כדי לא לפגוע במאמץ להביא למתווה טוב, גם אם יהיה כואב. כשיהיה מתווה מגובש – נציג אותו לציבור בשקיפות, ונאשר אותו בממשלה.

בזירת הלחימה בעזה – עברנו לשלב "הלחימה הממוקדת". היא אינה פחות עצימה בהכרח – אלא מוכוונת מרחבים ומטרות. ואם נצטרך, נעצים את הלחימה. חאן יונס, בירת המחבלים, מכותרת – יש יוצא, ואין בא. כך גם בצפון הרצועה. נגיע בקרוב לרפיח ולכל מקום שבו נמצאים מחבלי חמאס.

אנחנו גם ממשיכים לגבות מחיר בצפון הארץ, שילך ויעלה – עד שתושבינו יחזרו בבטחה. צה"ל הוכיח בחודשים האחרונים שהוא יודע למצוא את הפתרונות לנוכח כל משימה.
היו מי שהזהירו אותנו מלהיכנס לעזה. אך לוחמינו מוכיחים נחישות יוצאת דופן ויכולות פורצות דרך בלחימה מול צבא טרור, שעוד יילמדו בעולם. אנחנו מוכיחים גם היום שצבא היבשה יכול להביא להצלחות מבצעיות חסרות תקדים. לצד זאת – אין ניצחונות אינסטנט. אנחנו ננצח, וזה יהיה ארוך ומורכב. זה כרוך לצערנו ב"דם, יזע, ודמעות". אבל אנחנו ננצח כי אין לנו ארץ אחרת, כי אין לנו ברירה אחרת. אנחנו ננצח כי עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

לצערי, איבדנו זמן יקר בהתקדמות לפירוק המשילות של חמאס בדגש על צפון הרצועה, בשל גרירת רגליים. עכשיו, באופן דחוף, עלינו לקדם מתווה שבמסגרתו יועבר המזון לעזה דרך גורמים בינלאומיים שאינם קשורים בחמאס כמו אונר"א. גם אם זה יצריך עצירה או הפחתת כמויות. גם אם נאפשר הכנסת משאיות מצפון הרצועה ולא מדרומה. כל האפשרויות על השולחן – רק לא חמאס.

המטרה שלנו היא 100% שליטה ביטחונית – 0% שליטה אזרחית. כדי שזה יקרה, גם העולם חייב להירתם. רק כך יותר סיוע יגיע לתושבים ולא יעבור דרך המחבלים. מדינת ישראל נמצאת במהלך של קידום הסכמי נורמליזציה עם סעודיה ומדינות נוספות בתמיכת ידידתנו הגדולה ארה"ב, תהליך שאני מעורב בו באופן ישיר.

זה יכול לחזק אותנו מול הציר האיראני, וגם לסייע בהכנסת גורמים מתונים שיאפשרו להסיר את שלטון חמאס בעזה, ולהחליפו בגורם שלא מפעיל טרור ולא מחנך לטרור. הרחבת הסכמי אברהם, תהיה הישג אזורי שחמאס ביקשה למנוע ב-7.10. היא יכולה להיות חלק מהפתרון, ושלב בדרך לניצחון.

ועדיין, חשוב להדגיש, מה נמשיך לעשות בכל תנאי: אנחנו נמשיך במאמצים להשבת חטופינו עד שיחזרו ובחיים. אנחנו לא נעצור עד שנסיר את האיום של חמאס, נרחיק את חיזבאללה, ונאפשר לתושבים לחזור לדרום ולצפון בבטחה. ובכל מצב, נשמור על ביטחוננו בידינו. השליטה הביטחונית של ישראל והלחימה בטרור ימשכו בכל מקום.

לפני סיום, אני מבקש לפנות לתושבי הנגב המערבי ומנהיגיהם הראויים. צה"ל פרוס כדי להגן עליכם במרחב הגבול ומעבר לו, נאפשר לכל תושב וקהילה לבחור מתי לחזור, בהתאם להנחיות משרד הביטחון שאני עומד מאחוריהן כמו כל הדרג המדיני. אנחנו נושאים באחריות.

באופן אישי, החלטתי להעביר את מקום מגוריי ליד מרדכי. המעבר יקרה בשבועות הקרובים. אני בטוח – שהשכנים יהיו רבים וטובים. ושמהטרגדיה הקשה – נתחזק ונצמח ביחד."